<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בא</h1>
<h2>דף סז:</h2>
[ומפני מה לקו המים והעפר ע"י אהרן, שכך כתיב, אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים (שמות ז') אמר ר' תנחום א"ל ה"ק למשה, המים ששמרוך] בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך, כשהרגת את המצרי, אינו [דין] שילקו על ידיך, לפיכך לקו על ידי אהרן. צפרדע למה הביא עליהן, מפני שהיו משעבדין בישראל, ואמרו להן הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך ותעל הצפרדע [ותכס את ארץ מצרים] (שם ח'). בשעה שהיו מוזגין את הכוס, נתמלא צפרדעים, שנא' ועלו ובאו [בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך] (שם) אימתי משארת מצויה אצל תנור, בשעה שהתנור חם, וכל כך למה, כדי לעשות רצון בוראם לפיכך חנניה מישאל ועזריה נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים. כנים למה, ששמו את ישראל מכבדי ומרבצי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרן אמה על אמה ולא היה שם עפר. ויעשו כן החרטומים בלטיהם, אמר ר' יוחנן בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, לפי שאין השד יכול לעשות (יותר) [פחות] מכשעורה. ערוב למה, שהיו המצרים אומרים, צאו והביאו לנו דובים ואריות, כדי להיות מצרין בהן, לפיכך הביא עליהן חיות מעורבות דברי ר' יהודה, רבי נחמיה אומר מיני צרעין ויתושין, ונראין דבריו של ר' נחמיה [לפי] (בצפרדעים) [שבצפרדעים] כתיב ויצברו אותם חמרים חמרים (וברוב) [ובערוב] כתיב וסר הערוב, צפרדעים שלא היה בהם הנאה הסריחו את מצרים, ערוב שהיה הנאה בעורותיהן לא נשאר עד אחד, שאלו היו צרעין ויתושין היה להן שיסריחו במצרים. פרעה שהתחיל בעצה רעה, דכתיב ויצו פרעה [לכל עמו לאמר כל הבן וגו'] (שם א'), בא ערוב בביתו תחלה, ואח"כ במצרים, שנא' ויבא ערוב כבד ביתה פרעה [ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים]. דבר למה, ששמו את (י"ש) [ישראל] רועי בקר וגמלים בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו, אמר להן הקב"ה אני אביא לכם רועה יפה, שנא' הנה יד ה' הויה. וכתיב והנה לא מת ממקנה ישראל [עד אחד], אפי' בהמה חציה... [של מצרי וחציה] של... [ישראל], לא מתה. שחין [למה], מפני ששמו את ישראל לחום להם את החמין, ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין, שלא יכלו ליגע בגופן. אמר ר' יהושע בן לוי נס בתוך נס נעשה בשחין, שאדם זורק חץ כלפי למעלה, אינו מהלך מאה אמה, משה זרק פיח הכבשן מלא חפניו, מה (שאפשר) [שא"א] ליטול (לא) מלא חפניו (בו) ממש, וזרקו השמימה עד כסא הכבוד זה נס גדול. ועוד נס גדול היה בשחין, שהחזיק מלא ידו של משה מלא ידו שלו, ושל אהרן, ועוד נס אחר נעשה בשחין, אדם מפזר עפר קב אחד, אין מפזר אלא ארבע אמות, אבל משה נטל מלא ידו, ופיזרו על כל ארץ מצרים, שהיה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ברד, מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהן ברד ושיבר אילנותיהן שנא' [ואת כל עץ השדה שבר]. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס. ר' יודה ור' נחמיה חד אמר כפרטתא דרומנא וחרצינותיה מתחמיא מלגיו, וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבין כחדא, ונורא דליק מגויהון. משל למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין שונאין זה את זה, לימים הגיעו מלחמתו של מלך, ועשו ביניהן שלום והלכו לעשות שליחותן, כך אש וברד צהובין זה לזה, כיון שהגיעה זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקב"ה שלום ביניהן, היה המצרי יושב נכוה בברד עומד נכוה באש, משפט רשעים בגיהנם אש וברד. [יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל] (תהלים ע"ח) מהו בחנמל ר' יהודה ב"ר שלום אומר (מהו ושיקמו [ושקמותם] בחנמל) בא נח מל, ר' פנחס אומר יורד בפלכין וקוצץ את האילנות. ארבה למה, לפי ששמו את ישראל זורעי חטין ושעורין לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל. א"ר יוחנן כיון שבא ארבה שמחו מצרים, אמרין נקבץ ונשלוק ונמלא מהן חביות, אמר הק' רשעים במכה שהבאתי עליכם אתם שמחין, מיד ויהפך ה' רוח ים וגו'. [לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים] (שם) אפי' מה שבקדרות שלוקין ובחביות מלוחין פרחו והלכו להן. חושך למה, יתברך שמו של הק' שאין לפניו משוא פנים, לפי שהיו פושעי ישראל היו להן פטרונין מן המצריים, והיה להן כבוד ועושר, ולא היו רוצין לצאת ממצרים, אמר הק' אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים חשך. כתיב וימש חשך [מהו וימש] אותו חשך כפול ומכופל היה, היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אינו יכול לעמוד, רבוץ לא היה יכול לזקוף, זקוף לא היה יכול לרבוץ. המכות האלו שלשה ע"י אהרן, דם צפרדע כנים שהיו בארץ, שלשה ע"י משה, ברד ארבה חשך והן באויר שכך שלט משה בשמים ובארץ, שלשה ע"י הק', ערוב דבר מכות בכורות, ובשחין ע"י כולן.
ויאמר ה' אל משה נטה [את] ידך על השמים ויהי ברד, זה הוא שאמר הכתוב כל אשר חפץ ה' עשה [בשמים ובארץ] (תהלים קל"ה) אמר הק' השמים שמים לה'. משל למלך שגזר (לפני) [לבני] רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא שלא יעלו לרומי, כך אמר הקב"ה כשברא את עולמו השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם (שם קט"ו) וכשביקש ליתן תורה לישראל ביטל את הגזירה ואמר העליונים ירדו לתחתונים, והתחתונים יעלו לעליונים שנא' וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט) וכתיב ומשה עלה אל האלהים (שם) בימים וכל תהומות (תהלים קל"ה) כשביקש אמר (ויקוו) [יקוו] המים וכשביקש עשה את הים [יבשה] שנא' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות ט"ו) כשבקש... השמים ויהי ברד, וכשבקש והך את עפר הארץ. ולמה הכם הברד, חשבו המצריים שיהיו ישראל בוצרין את כרמיהן לפיכך הרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים ע"ח) [בא] חן מל וקיצץ את האילנות. ויהי ברד וגו' ר' יוסי בר' חנינה אומר צלוחית מלאה אש ומאחריה ברד. ר' יוחנן אומר שלשה טפחים התחתונות ברד ושלשה טפחים העליונות אש, יושב מצרי נכוה בברד, עומד נכוה באש. הירא את דבר ה' מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר, הטוב שבנחשים רצוץ את ראשו, והכשר שבגוים הרוג. כתיב וימת כל מקנה מצרים, וכתיב ויקח שש מאות רכב בחור (שמות י"ד), מניין, מן הירא את דבר ה'. הנני מביא מחר ארבה בגבולך, היה ארבה הזה אוכל ולא נאכל, היה נופל בפני המצרי, ואכלו ומנקר את עיניו. לא נשאר ארבה אחד, המכה שהיא מועלת להן לא נשאר ארבה אחד, והמכה שאין בה הנייה רק ביאור תשארנה. הנני ממטיר כעת מחר, מלמד שסרט לו סרטה בכותל, ואמר לו כשיבא השמש לכאן למחר, ממטיר את הברד. נטה את ידך על השמים ויהי חשך, אמרו שכשהיה המצרי סועד בלילה היה מביא את ישראל, ומושיבו כנגדו ומדליק את הנר, ומניחה על ראשו ואומר, ראה שלא תטה לכאן ולכאן, ואם לאו אני מתיז את ראשך. ומהיכן היה החושך מגיהנם שנא' ארץ עיפתה כמו אופל [צלמות ולא סדרים] (איוב י') משל לגיגית שמכסין אותה בכסות של חרש, היא של חרש ומכסין אותה בכלי חרש, אין מכסין אותה, לא בכלי כסף, ולא בכלי זהב, אלא מינה ובה, כך הרשעים מעשיהם חושך שנא' והיה במחשך מעשיהם (ישעי' כ"ט) ובחשך מתכסים שנא' ובחושך שמו יכסה (קהלת ו'). שלח חשך ויחשיך (תהלים ק"ה) רמז הק' לחשך והוסיף הוא משלו. משל למלך שאמר לעבדו, לך והכה את פלוני חמשים מגלבין, והוסיף משלו, הכה מאה. וימש חשך, שהיה משתמש, והיה עוביו כדינר זהב, עובי דינר גורדיאני. אמרו, שבעת ימים של חשך היו על המצריים, שלשה ימים הראשונים, העומדים היו יכולין לישב, והיושבים הי' יכולים לעמוד, ושלשה ימים האחרונים מצאו עומד, אינו יכול לישב, מצאו יושב אינו יכול לעמוד, והיו ישראל רואין כל מה שבבתיהם (והשביעי היכן היה עליהם) [והשביעי של חשך, זה יום חשך של ים שנא'] ויהי הענן והחשך [ויאר] לישראל אורה, ולמצריים חשך [שנא' לא ראו איש את אחיו] ובאותן שלשת ימים מתו פושעי ישראל, והודו ושבחו, שלא ראו אותן שונאיהם. רבותינו אמרו כטקסין של מלכים הביא הק' עליהם את המכות. מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו, משלח עליה לגיונות, בתחילה שוכר אמת המים שלה, חזרו יפה, ואם לאו מביא עליה קלאניס, חזרו יפה, ואם לאו זרק בם חצים, חזרו יפה, ואם לאו מביא עליהם (בדברים) [ברבריים], חזרו יפה, ואם לאו מביא עליהם דרמסיות, חזרו יפה ואם לאו זורק בהן נפט, חזרו יפה, וא"ל משליך עליהם אבני בליצטרא, חזרו יפה, ואם לאו מגרה בהן אוכלסין, חזרו יפה, ואם לאו אוסרן בכבלים ח"י, ואם לאו הורג גדולים שבהן, כך בא הק' על המצריים בטכסין של מלכים, בתחילה שכר אמת המים [שנא'] ויהפך לדם יאוריהם, לא חזרו הביא עליהם קלאניס אילו צפרדעים. ר' יוסי בר' חנינה אומר קרקורין היה קשה להם... [מהשחתתם], לא חזרו ירה בחצים, [שנא'] ותהי הכנם באדם ובבהמה (שמות ח'), לא חזרו הביא עליהן ברברים זה ערוב [שנא'], [י]שלח בהם ערוב (ותאכלם) [ויאכלם] (תהלים ע"ח), לא חזרו הביא עליהן דורמסיות זה הדבר, לא חזרו הביא עליהן נפט זה השחין, לא חזרו השליך עליהן אבני בליצטרא זה הברד, לא חזרו גירה בהן אוכלסין זה ארבה, לא חזרו חבשן בבית האסורין זה החושך, לא חזרו הרג גדולים שבהם שנא' וה' הכה כל בכור. כל מה שחשבו המצריים לעשות בישראל עשאו הק' במצריים, חשבו שהיו שואבין להן מים, לפיכך נהפך לדם, חשבו שיהו טוענין פרגמטיהן הביא עליהן צפרדעים, חשבו לכבד ולרבץ בארץ הרחיש את הארץ כנים, חשבו שיהו טוענין אותם כפידגוג, שלח בהן ערוב, חשבו שיהו רועין את מקניהם שלח בהן דבר, חשבו שיהו מחמין להן חמין שילח בהן שחין, חשבו לסקלם באבנים המטיר עליהן ברד, חשבו שיהו כורמין הביא עליהן ארבה, חשבו לאסור אותן הביא עליהן את החשך, חשבו להרוג אותם וה' הכה כל בכור, חשבו לשקע הזכרים ביאור (במים) לפיכך וינער ה' את מצרים בתוך הים (שמות י"ד) וכתיב ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קל"ו).
וה' הכה כל בכור, לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח אלא הק'. הכה כל בכור בארץ מצרים, אפי' בכורי מקומות אחרות והן במצרים אפי' בכורי מצרים והן במקומות אחרות מנין ת"ל כל בכור. בכורי חם כוש ופוט ולוד מנין ת"ל ויך כל בכור במצרים [ראשית אונים באהלי חם] (תהלים ע"ח). מבכור פרעה, בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות ועליו הכתוב אמר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שמות ט') ובעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצרים, שכשראה פרעה בעל צפון נשאר, אמר זה לא יכול עליו אלקי העברים לפי שאלקיהם של ישראל [אין לו אלא] עשר מכות וכבר תמו מכותיו, והוא שהכתוב אומר משגיא לגוים ויאבדם וגו' (איוב י"ב). מבכור פרעה [וגו'] עד בכור השבי, וכי השבוים מה חטאו, אלא שהיו שמחין בצרתן של ישראל, היו אומרים, נהא בשביתינו, ובלבד שיהיו ישראל בצרה, הדא הוא דכתיב, שמח לאיד לא ינקה (משלי ט"ז) וכן עד בכור השפחה, שהיו אומרים נהא בשעבודינו ובלבד שיהיו ישראל בצרה, אם כן למה נאמר בכל בהמה, אם אלה חטאו בהמה מה חטאת, אלא שהיתה הבהמה יראתן של מצרים, וכה"א הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ח') שלא יהיו המצרים אומרים, קשה הוא יראתינו, שעמדה על עצמה ולא שלטה בה פורענות. ויקם פרעה, שומעני בשלש שעות כדרך שהמלכים עומדים, ת"ל לילה, אי לילה שומעני ע"י שרים ושרות, ת"ל הוא וכל עבדיו מגיד שהיה פרעה מתחזר על כל בתי עבדיו, הוא ועבדיו מתחזרין על כל בתי ישראל, ומעמידן אחד אחד ממקומו. ותהי צעקה גדולה [כי אין בית אשר אין שם מת] אמרו בתחילה כשהיה בכור של מצרי מת היה מעמיד איקונין שלו בביתו מתנחמין בו אביו ואמו, והיו המצריים קוברין בתוך בתיהם, וכשיצאת הגזירה באותה הלילה, אפי' האיקונין שהיו בתוך בתיהן, היו נשחקין ונידוקין וניזורין, ואפי' אותן הנקברין בבתיהם, הכלבים באין ונכנסין בתוך הכוכים... [ומחטטין] ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן, מתעתע(ת)ין בהן, וקשה להם כיום שקברום. ויקרא למשה ולאהרן, מגיד שפרעה מתחזר ומשאיל על משה ואהרן היכן הן, והתינוקות משחקין בהן, וכשמצאן אמר קומו צאו. אני אמרתי מי ומי ההולכים, ואתם אמרתם בנערינו ובזקנינו [נלך], קומו צאו. אני אמרתי רק צאנכם ובקרכם יצג, ואתם אמרתם וגם מקנינו ילך עמנו, גם צאנכם גם בקרכם קחו, אתם אמרתם, גם אתה תתן בידינו (זבח ועולה) [זבחים ועולת], קחו כאשר דברתם ולכו. וברכתם גם אותי, התפללו בעדי, שתכלה ממני הפורענות. ותחזק מצרים על העם, שהיו מתחזקים בהם להוציאם בבהלה. כי אמרו כלנו מתים, אמרו לא (בגזרת) [כגזרת] משה, שמשה אמר ומת כל בכור כסבורין היו שכל מי שיש לו חמשה בנים, מת אחד מהן, והשאר ניצולין, ולא היו יודעין (שכולים) [שכולם] בכוריהם הן, וכולם מתים, לפי שנשיהם חשודות על העריות, וכולם בכורים מן רווקין אחרים, הן עשו בסתר, והמקום פרסמן בגלוי, והלא דברים קל וחומר, ומה אם מידת פורענות מעוטה, מה שעשו בסתר פרסמן בגלוי, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. נתקבצו כל (הבכורות) [הבכורים] אצל פרעה, אמרו לו, כל גזירות שאמר משה להביא הביאם כולם עלינו, ועכשיו אמר ומת כל בכור, כבר הם מתים, מיד צוה פרעה לעבדיו ויצאו והכום בשבטים ובמקלות, מיד יצאו בבהלה והרגו את אבותיהם... שישים רבוא שנא' למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קל"ו) אמר משה לפרעה, וירדו כל עבדיך אלה אלי, ועכשיו פרעה הלך אליו, מיכן שחלק כבוד למלכות, שלא אמר לו אתה וכל עבדיך, אף הק' צוה למשה לחלוק לו כבוד, שנא' וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום [וגו' ואל פרעה מלך מצרים] (שמות ו'). ויוסף חלק כבוד למלכות, שנא' בלעדי אלהים וגו' (בראשית מ"א). יעקב חלק כבוד למלכות, שנא' ויתחזק ישראל (שם מ"ח). אליהו חלק כבוד למלכות, שנא' וירץ לפני אחאב (מלכים א' י"ח). חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות וכן דניאל.
וכל מכות שהביא הק' במצרים, כנגדן יביא על אדום הרשעה, במצרים מכת דם, ובאדום... [ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש] (יואל ג'), במצרים צפרדעים, שהיה קולן קשה, ובאדום קול שאון מעיר (ישעי' ס"ו), במצרים כנים, ובאדום ונהפכו נחלי' לזפת [ועפרה לגפרית] (שם ל"ד), במצרים ערוב, ובאדום וירשוה קאת וקפוד (שם), במצרים דבר, ובאדום ונשפטתי אתו בדבר (יחזקאל ל"ח), במצרים שחין, ובאדום זאת תהי' המגפה [וגו' המק בשרו] (זכרי' י"ד), במצרים ברד, ובאדום וגשם שוטף [ואבני אלגביש] (יחזקאל ל"ח), במצרים ארבה, ובאדום אמור לצפור כל כנף [ולכל חית השדה] (שם ל"ט), במצרים חשך ובאדום ונטה עליה קו תהו (ישעי' ל"ד), במצרים מכות בכורות, ובאדום שמה נסיכי צפון [וגו'] (יחזקאל ל"ב) וכתוב וירדו ראמים עמם, (ישעי' ל"ד) אין ראמים אלא רומיים, במצרים פרע מאלהיהם, ואח"כ מהן, אף באדום, והיה ביום ההוא יפקד וגו' [על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה] (שם כ"ד) אמן וכן יהי רצון.
